החלטה בתיק בש"א 21092/06

1.       המשיבה 1 (להלן: "ויליפוד"), הגישה תביעה נגד המבקשת, חברה זרה מתורכיה (להלן: " היצרן"), ונגד המשיבה 2 (להלן: " היבואן"), בקשר עם הפרת התחייבות של היצרן לספק לויליפוד "פסטה" מתוצרתה באופן בלעדי ובניגוד להסכמות שבין הצדדים. היחסים שבין היצרן לבין ויליפוד ותשלום הנזקים שנגרמו לויליפוד כתוצאה מסיום היחסים האמורים. כתב התביעה הומצא לידי היבואן ובעקבותיו הוגשה הבקשה נשוא החלטתי לפיה מתבקש בית המשפט להורות כי היבואן אינו בגדר מורשה של היצרן לקבלת כתבי בית דין.

2.       היצרן עוסק בייצור מוצרי מזון שונים המשווקים ברחבי העולם ובכללם פסטה מסוגים שונים תחת המותג "פיליז". היצרן הינו תאגיד של בבעלות קוצרן בינלאומי בשם "ברילה". היבואן  הינו חברה פרטית רשומה בישראל העוסק בייבוא והפצה של מוצרי מזון לישראל ושיווקם בה.

3.       היבואן היה מפיץ בלעדי של מוצרי "ברילה" בישראל בעת הרלוונטית ובהמשך, משמש גם כמפיץ בלעדי של מוצרי "פיליז" בישראל. 

4.       בכתב התביעה מגוללת ויליפוד את מסכת ההתקשרות שבין הצדדים לפיה היא משווקת בלעדית של מוצרי "פיליז" בישראל, הסתמכותה על ההתקשרות ובכלל זה התארגנות ניכרת בעלויות כספיות גדלות לרבות עם רשתות שווק מזון בישראל. לעמדתה, הפר היצרן את ההסכמות האמורות תוך שגרם לה לנזקים ישירים ועקיפים ובכלל זה לאובדן רווחים, הפסקת השווק, לא כל שכן ללא הודעה מוקדמת ובאופן שהיה מאפשר בידה להתארגן ועוד. באשר למשווק נטען כי ידע על ההסכמות שבין ויליפוד לבין היצרן וגרם ביודעין להפרת ההסכם בין הצדדים על מנת שהוא יקבל גם את השיווק של מוצרי "פיליז", תוך שייהנה מעמל ויליפוד בהחדרת המוצרים של פיליז בישראל.

5.       בבקשה הנתמכת בתצהירו של מר אשכנזי, מנכ"ל היבואן, טוען היצרן כי משנת 2005 מוכר היצרן את תוצרתו בישראל באמצעות היבואן, כאשר קיימת הסכמה לא כתובה בדבר תנאי ההתקשרות שבין היבואן לבין היצרן לפיה היבואן הינו המשווק הבלעדי של מוצרי פיליז בארץ והשיווק נעשה באופן עצמאי ועל חשבון היבואן. עוד נטען כי המוצרים נמסרים ליבואן בתורכיה והוא מובילם לישראל על חשבונו ומבלי שהיצרן מעורב בכל דרך בקביעת המחירים של המוצרים בישראל, אופן השיווק כאשר כל אלה נקבעים אך ורק על ידי היבואן. ומוסיף המצהיר כי היצרן אינו מחזיק במניות היבואן ואינו מעורב בניהול הפנימי שלו והוא אינו מציג עצמו כנציג היצרן בישראל .

6.       לעומתו מדגישה ויליפוד בתשובתה הנסמכת על תצהירו של מר ויליגר שהיה מעורב בהתרחשויות נשוא התובענה את הקשר ההדוק שהיה בינה לבין היצרן והמעורבות ההדוקה ביניהם. מכאן יש לטעמה להשליך גם על היחסים שבין היבואן לבין היצרן. במסגרת זו מצביעה ויליפוד על המעורבות של היצרן באופן שווק המוצרים, בעיצוב האריזות, ציון סימני המסחר של היצרן על גבי אריזות המוצרים, קשר עסקי שוטף בנוגע לביצוע הזמנות משלוחים, שמירה על כשרות ועוד. מוסיפה ויליפוד וטוענת כי היבואן הביא לידיעת היצרן את הגשת התביעה ואף שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי סיפק, יש בה סממן נוסף על הקשר בין הצדדים. בתגובת היצרן שאינה נתמכת בתצהיר מוכחשות טענותיה העובדתיות.

7.       לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ויישמתי את ההלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה לפיה יש לראות במסירה של כתבי הטענות ליבואן כמסירה העונה על תנאי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות").

8.       ההלכה הפסוקה מורה כי באם קיים קשר אינטנסיבי בין הנתבע לבין העומד עמו בקשרים, שנטען כי יש לראות בו כמורשה של הנתבע להמצאת כתבי בי-דין, יהיה בכך כדי לקיים את דרישת התקנה (רע"א 2652/94, טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ). מכאן, אם קיים קשר כנדרש, יהיה בכך כדי להכריע את הכף לקבלת הבקשה. בית המשפט העליון קבע שאין צורך להוכיח קשר הדוק ודי אם ניתן לדלות מן העובדות סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מי שנטען שהוא בגדר מורשה שלו. (רע"א 11822/05 פיליפ מוריסון ארה"ב נ' יובל אלראי ואחר').

9.       מהחומר שהונח לפני עולה כי הקשר שבין היבואן לבין היצרן מגיע לכדי הרמה הדרושה לקביעה כי היבואן הינו מורשה של היצרן כמשמע בתקנה 482(א) לתקנות:

בסעיף 7 לתצהירו של מר ויליגר מטעם ויליפוד הצביע המצהיר על שלל סממנים בדבר הקשר שהיה בין ויליפוד לבין היצרן במהלך הפעילות ביניהם, חלקם פרטתי לעיל. אין ספק כי יש באותם סממנים כדי סיפק לצורך קביעת מורשה כקבוע בתקנה שכן מעורבות היצרן בפעולות השיווק, ההפצה והמכירה מחייבת שיתוף פעולה הדוק וקרוב. הדעת נותנת כי היצרן ימשיך בקשר ההדוק האמור גם בהמשך ביחסים עם המשווק החדש קרי היבואן לענייננו. אמנם, בתגובה שהגיש היצרן בתשובה לעמדת ויליגר, נטען כי לא ניתן להשליך ממערכת היחסים של ויליפוד והיצרן על מערכת היחסים שבין היצרן לבין היבואן, אך אין בידי לקבל את הטענה. לא זו בלבד שהיה מקום לתמוך אותה בתצהיר כדין שכן עסקינן בטענות עובדתיות, לא כל שכן עומדות בניגוד לנטען בתשובה, אזי יש בהן כדי להשליך על מהות המחלוקת נשוא הבקשה. הימנעות מלהגיש תצהיר בעניין, עומדת בעוכרי היצרן ותומכת בעמדת ויליפוד. זאת ועוד, ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים שאם ייצרן בינלאומי מגלה מעורבות כה רבה בשיווק תוצרתו בחו"ל, הוא ימשיך לעשות כן גם כאשר הוא מחליף את המשווק המקומי, אלא אם שינה את מדיניותו הכללית. לא הובאה כל ראיה על כך שהיצרן החליט לסטות מדרכו ומכאן שיש בסיס לסברה לפיה המעורבות של היצרן בעת פעילות ויליפוד כנטען על ידה ושלא נסתרה, ממשיכה גם בשיווק מוצריו על ידי היבואן. מעבר לדרוש, הבקשה נתמכת בתצהירו של מר אשכנזי, הבעלים של היבואן ולא על ידי גורם מטעם היצרן עצמו כפי שהיה מצופה כרגיל בנסיבות המקרה, במיוחד שעה שצד טוען כי הגורם אליו הומצא כתב בית דין אינו מורשה שלו, ולא מצופה כי המורשה הנטען עצמו יגיש תצהיר שעה שהמורשה בעל עניין בהליך.

לא התעלמתי מטענת מר אשכנזי לפיה היצרן אינו מעורב בקביעת מחירי המוצרים ובמדיניות השיווק ומאמצי השיווק בישראל אך אין בתצהירו הלקוני התייחסות ליתר הסממנים הרבים המעידים על המעורבות שבין היצרן לבין ויליפוד והמוזכרים בפרק ב' לתשובת ויליפוד וסעיף 7 לתצהיר מר ויליגר, ובכלל אלה מערבות בעיצוב האריזות, ברישום סימני מסחר, ביצוע ההזמנות, המשלוחים , התשלומים, השמירה על הכשרות ועוד. העדר התייחסות לכל אלה עומדת אף היא כנגד היצרן ותומכת בדחיית הבקשה.

            יפים לעניינינו דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 11556/05, קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו,

            בסעיף 5:

"תקנה 482 עניינה, כאמור, בהמצאת כתבי בי-דין באמצעות מורשה. על פי תקנה זו ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה המוגשת נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט "למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". תקנה זו עשויה לחול לגבי תובענה המוגשת נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו (ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108; רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762; ע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). בית משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482 (רע"א 39/89 הנ"ל; ע"א 2652/94 הנ"ל). המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (שם)".

                                                            (ההדגשה אינה במקור - א.א.)

פורום לא נאות

10.   במסגרת הבקשה עתר היצרן לקביעה חלופית לפיה בתי המשפט בישראל אינם הפורום המתאים לברר את התובענה.

בחנתי גם את המחלוקת בין הצדדים באשר ל"פורום לא נאות" ולטעמי דין טענת היצרן להידחות, גם בהקשר זה.

טענת היצרן לעניין זה הינה כי מרבית הזיקות בקשר למערכת היחסים בין ויליפוד לבינו הינן לתורכיה (סעיף 25 לבקשה). בגדר אלה  מונה היצרן את מקום הפגישות שבין הצדדים על אדמת תורכיה, רכישת המוצרים בתורכיה, השיווק של המוצרים נעשה על ידי ויליפוד בישראל ללא מעורבות של היצרן וכן שהמחדלים להם טוענת ויליפוד נעשו בתורכיה במפעל היצרן. עוד  נסמך היצרן על הוראת סעיף 31 לחוק המכר (מכר טובין בין לאומי), התש"ס - 1999. טענות אלה אינן מגובות בכל תצהיר כאשר מובהר שתצהירו של מר אשכנזי מטעם היצרן מתייחס אך ורק לנושא מעמד היבואן כמורשה לקבלת כתבי בית דין מטעם היצרן.

לעומת זאת, ויליפוד בתשובתה הנתמכת בתצהירו של מר ויליגר שלא נסתר, מציין מספר עניינים בהם הזיקה היא לישראל. במסגרת זו, המעורבות של היצרן בשיגור המוצרים שלא התמקדו כטענת היצרן רק מסירתם במפעל בתורכיה לישראל אלא מעורבות במשלוחם לישראל ובאופן שהמכירה לטענת המצהיר השתכללה בישראל. זאת ועוד, כאמור מנה המצהיר בסעיף 7 לתצהירו שורה של סממנים בדבר הפעילות האינטנסיבית של היצרן בשיווק ומכירת המוצרים בישראל על ידי ויליפוד. דהיינו זיקה רבה לפעילות בישראל שמן הראוי שתתברר בבתי המשפט בארץ. נתתי דעתי גם לטענות היצרן בדבר הצורך בהוכחת בעיות הכשרות ואריזה במוצרים פגומים, היוצרים את הזיקה לתורכיה, אך מעבר לעובדה שאלה טענות שאינן נתמכות בתצהיר ודינן להידחות בשל כך, אזי כמות הנזק הנתבע ביחס אליהן הוא פחות, מכלל התביעה כטעם נוסף לדחייתן.